חסידות ברסלב היתה קרובה לליבו של הלל צייטלין (1942-1871). הוא מצא בה כיסופין, געגועים ויופי נסתר. והנה בשעה שנתרבו הקופצים על חסידות זו ברוח רומנטית, בשעה שנתרבו הכותבים המשווקים את ר' נחמן מברסלב לבני העולם החדש והעיתונים נתמלאו במלל חסר כל ערך, ובשעה שחל רנסנס פנימי יוצא דופן בקרב חסידי ברסלב עצמם, החל גם צייטלין לכתוב על הצדיק הנעלם. שתי המסות המכונסות כאן מלמדות דבר מה על 'חסידותו' המורכבת ומלאת הסתירות של צייטלין, הנעה בין צער העולם וכיסופי משיח.