בכפר קטן למרגלות האלפים השווייצריים אוזלים שטחי המרעה עבור הפרות, שתנובתן מקיימת את התושבים. המועצה הכללית מתכנסת כדי להחליט האם להעלות את העדר לרעות במעלה ההר. זקני הכפר מתנגדים ומזכירים מאורעות עבר אָיומים, אולם הצעירים מסרבים להקשיב להם, ומכריעים בעד העלייה להר.
 
שבעה יוצאים לדרך עם העדר: חמישה גברים, נער אחד ותימהוני שגופו מעוות ונפשו לא מפוענחת.
 
ההר מקבל אותם בשתיקה, אך עד מהרה מופרת השלווה. האימה האמיתית, כך נראה, אינה נובעת רק מכוחו האימתני של הטבע, אלא גם מקונפליקטים פנימיים: חשש, תשוקה, זיכרון, או הד עמום של אסון נשכח.
 
אימה בהר, שפורסם לראשונה ב־1926, הוא רומן מותח, פיוטי ורב־עוצמה, המפליא לצייר בגוונים פנטסטיים ומיתיים את המסגרת הריאליסטית של כפר אלפיני וחיים במרעה הררי, ומיטיב לא פחות לתאר את האימה נוכח הרוע ואת שבריריותו של האדם.
 
שארל־פרדינן ראמי, מגדולי היוצרים בשווייץ, נולד בלוזאן ב-1878 ונפטר בה ב-1947. כתב עשרות רומנים, מסות, מחזות, שירים וסיפורים קצרים. יצירתו, שאת ההשראה לה שאב מחיי האיכרים של חבל הרון, תורגמה לשפות רבות וזכתה לעיבודים לתיאטרון, לקולנוע ואפילו לקומיקס.
 
לספר מצורפת אחרית דבר מאת המתרגמת רמה איילון.