משא ניסן הוא יצירה שירית על אודות השירה, בחינה של מחשבת השיר של ימינו. בפני השטח שלו הוא מחזור שירים עלילתי המגולל את חקירתו של בלש, שנשלח אל עיר המתאוששת ממגפה במטרה להתחקות אחרי עקבותיה של נערה. על פי העדויות נלקחה הנערה על ידי השירה עצמה. אולם עד מהרה מתברר לבלש שהחידה המרכזית הרובצת לפתחו היא דווקא זהותו שלו. מוצאו מן העיר שאליה נשלח, ואת זיכרונותיו ירש מאדם אחר.
ואולם, מחזור השירים אינו מתאר את האירועים עצמם. הוא ממפה את ההדים הנפשיים והמשקעים השיריים והמטפיזיים של החידה הכפולה, שכן עיקרו הוא דיון בסוגיית ״האני״ המוצב לרוב במוקד השירה הלירית; זו יונקת את תקפותה מהמיידיות והנגישות של האני הדובר. מחזור השירים חוקר את הנחות היסוד של האני הזה, היחסים שלו עם הקטגוריות של זיכרון וזמן, והתחבולות שהוא משתמש בהן כדי להתראות כמצע מוצק ויציב של השירה בת זמננו. לשם כך, המחזור מנהל דיאלוג עם ״אדיפוס המלך״: המחזה ההוא, שרכיביו הם עיר הנפגעת במגפה ושאלת זהותו ומקורותיו של האני המופקד על חקירת סיבת החולי, מהווה לו חלל תהודה ומצוי ברקעו. 
 
יצירתו של שמעון אדף קנתה לה לאורך השנים קהל קוראים אוהד ונאמן, וזיכתה אותו בין היתר בפרס יהודה עמיחי לשירה ובפרס ספיר. פרסם עד כה שלושה ספרי שירה, שנים עשר רומנים וספר מסות אחד.