מיכה יוסף ברדיצ'בסקי (1921-1865) כבש בסערה את מקומו בשדה ההגות העברית על סף המאה העשרים. הוויכוח שניהל עם אחד העם בתביעה להרחבת גבולותיה של התרבות הלאומית; תורת 'שינוי ערכין' שפיתח, הקוראת לטיפוחם של ערכי יופי וגבורת גוף כתחליף לרוחניות הגלותית — אלה הציבו אותו במרכז תשומת הלב והפכו אותו למוקד של ויכוח בין חסידים מעריצים לבין מתנגדים נמרצים. ברדיצ'בסקי נחרת בזיכרון התרבותי בקווים עזים כמורד ניטשיאני, מְקַדֵש הכוח והיִצריּות, נביאה של העבריּות החדשה המפציעה על חורבותיה של היהדות הישנה.