קשה לדמיין רשימה של נכסי צאן הברזל של תרבות המערב שלא תכלול את פאוסט מאת גתה. המחזה שגתה עמל על חיבורו כמעט כל חייו הבוגרים (בין 1772 – 1831) הוכר מיד כיצירת מופת, חיבור המבטא בצורה מושלמת הן את תקופתו והן משהו אוניברסלי ונצחי ברוח האדם.
 
גיבור המחזה, פאוסט, מוכר את נשמתו לשטן כדי לזכות בגאולה – הנה תמצית הפרדוקס האנושי. יהיר וחדל-אישים, קרוע בין התבונה לרגש, פאוסט משתעבד בכדי לזכות בחירות, מבקש את הרגע כדי לזכות בנצח, נכשל כדי לנצח.
 
מתוך : הקדמת המתרגמת: 
נהוג לראות בגתה את גדול הסופרים הגרמנים בכל הזמנים, ואין ספק שבין יצירותיו שמור לפאוסט מקום מיוחד. פאוסט שלו אינו רק סאגה לאומית, אלא היה מכבר לאחד המחזות המצוטטים ביותר בדרמה העולמית. הוא אף היה מקור השראה לשפע של יצירות אמנות אחרות: במוסיקה – של שוברט, שומאן, מאהלר, ברליוז, ליסט וגונו, אם להזכיר רק קומץ ממאות היצירות שחוברו סביבו; בציור ובתחריט -אצל עשרות ציירים גרמנים ואחרים, כמו פטר קורנֶליוס או דלקרואה, או בספרות – אצל תומס מאן או בולגאקוב, בין רבים כל-כך. חדר שלם מוקדש לרשימת היצירות בהשראת פאוסט במוזיאון-גתה בדיסלדורף.
 
תלי-תלים של פרשנות נכתבו עליו, לאו דווקא משל חוקרי ספרות: הנושאים האנושיים האוניברסליים שהיצירה מעלה תבעו התייחסות של פילוסופים ופסיכולוגים (יונג, למשל). חוץ מהמחקרים הרבים התפתחה במרוצת השנים “מסורת” של הערות והארות בגוף הטקסט, בין בהוצאות גרמניות ובין בתרגומים, ואלה מעניינות ומאלפות לא פחות מן המחקרים. בהערותי אימצתי מסורת זו, ולפיכך יש בהן מגוון של דעות ופרשנויות, כמו גם התייחסות לדבריו של גתה במכתביו או בשיחותיו עם אקרמן מזכירו וליצירות ומחקרים שגתה הכיר. אף על פי כן, הערות אלה אינן מפרשות את המחזה בכללותו, והן משאירות לכל קורא את האפשרויות קודם כול לחוות ואחר-כך לפרש את פאוסט על פי הבנתו ונטיותיו. הקדמה קצרה זו תתייחס לרקע ההיסטורי של היצירה, לז’אנר ולעבודת התרגום.