השיבו
 
עַל מָה דִּבַּרְנוּ לִפְנֵי?
עַל תְּפִלּוֹת בְּכִכַּר הָעִיר
עַל מִשְׁטְרֵי אֹפֶל
סַכָּנוֹת אוֹרְבוֹת
כְּמוֹ הַר גַּעַשׁ רָדוּם
 
וְכָעֵת – 
אֲנַחְנוּ מְוַדְּאִים שֶׁבְּכָל מִטָּה שׁוֹכֵב יֶלֶד
אֲנַחְנוּ בּוֹדְקִים שֶׁמֵּעָלֵינוּ גַּג
וְאֵשׁ מְאַכֶּלֶת לֹא תָּפְסָה בַּוִּילוֹנוֹת
אֲנַחְנוּ מוֹדִים עַל הַמָּזוֹן
עַל הָאוֹר עַל הַחַמְצָן
וְכָל נְשִׁימָה הִיא תְּחִנָּה –
 
עד למקום שבו נוכל לעמוד מציג כמה צמתים של משבר המצטלבים אלה באלה. בלב הספר עומדים שירי האבל על מות האם, וניסיון התחקות אחר דמותה הבלתי שגרתית. צומת נוסף שנבחן בספר הוא התא המשפחתי, על היחסים הזוגיים וההוריים שמתקיימים בו. המתח בין הקיים לנגרע משרטט מטוטלת רגשית מפוכחת. אל צומתי אמצע-החיים מתווסף הפן הפוליטי של החיים בישראל בתקופה סוערת זו. הפוליטיקה חודרת אל החיים, אל בין קירות הבית, אל פני העיר ועד למלחמה הנוכחית.
 
שירתה של קרן להמן מוזגת תמות מורכבות יחד, ועושה זאת בשפה בהירה ורעננה. שיריה מאופיינים בקול ובמבט צלולים. המבט הזה אוסף את פרטי החיים לכדי קולאז' פואטי פועם, בהיר ומרגש.