״ביוני התחלתי לצייר את הציפורים.
בודד, גם כשלא הייתי לבד.״
רן אורון הוא ארכיטקט במקצועו ונווט מסוקים בעברו.
מאמין בדרך ובחלומות, בכוחן של האהבה והדמיון.
נולד בחיפה, למד בקופר יוניון בניו יורק ומאז מתגורר שם. היום חוזר הביתה ומחלק את זמנו בין פה לשם.
מביתו בקונטיקט הוא התבונן וצייר צמד עיטי דגים, זוג ציפורי טרף השבות כל שנה לאותו הקן.
בקו עדין, ברצף רישומים, בסיפור שבין שירה לפרוזה כתב והדהד את בניית הקן המשפחתי שלו, פירוקו, יציאת הילדים מהבית אבל הרבה על הדינמיקה בין זוג הציפורים.
ספר לירי ושקט על זוגיות, הורות וילדים. על חילופי עונות של הטבע והנפש, משל על כאב ואופטימיות.
סיפור שבין אומנות לשירה על המרחב האינטימי של כל אחת ואחד מאיתנו. ספר אומן שהוא השראה ומתנה.
״חיכיתי לשקיעות, אורן הסגול מרגיע.
הן היו מרהיבות, הכאב הוקל.
שכחתי לרגע.״
 
בין שירה לפרוזה והגות, זריחות ושקיעות, חילופי עונות של הטבע ושל הנפש.
רן אורון כתב ואייר בכישרון רב את ״ואז שוב ראה ציפור מחוץ חלונו״ – משל על זוג עיטים, על זוגיות, הורות וילדים ועל אופטימיות.
ספר אמן שהוא השראה ומתנה – המרחב האינטימי של כל אחת ואחד מאיתנו.