המקום שאין לו גבול, כפי שמסביר מפיסטופלס לד"ר פאוסטוס, הוא הגיהינום. ובנובלה המבריקה והחריפה של חוסה דונוסו, מגדולי סופרי צ'ילה במאה ה־20, הוא מתגלם בעיירה שכוחת האל אֶסטַסיוֹן אל אוליבו ובעיקר בבית הזונות המקומי, כור היתוך של תשוקות שנחשף בו מוסר מזויף ומוטלים בספק לא רק הגבריות וערכיה, אלא גם מבנה מעמדי ופוליטי שלם. 
 
הכול סובב סביב דמותה הדו-משמעית של מנואלה, טרנסווסטיט הומוסקסואל מזדקן, שכוחה עדיין במותניה ללבוש את שמלת הפאר המרופטת שלה ולהלהיב את גברי האזור בריקוד חושני. בעקבות אירוע יוצא דופן בעבר הרחוק נעשתה מנואלה אביה של חפונסיטה (היפנית הקטנה) ושותפתה בבעלות על המוסד שבו מתנהלים חייהן. 
 
על רקע זה נחשפים ללא רחם העוני, העליבות, המרמה, הניצול והאלימות המעיקים על תושבי העיירה. מי שחולש על חייהם הוא בעל האחוזה דון אלחו, הגביר המקומי שהם בוחרים בו שוב ושוב לייצג אותם במוסדות המדינה על סמך הבטחתו להביא לשם את הכביש המהיר, ומנואלה רואה בו ג'נטלמן הגון וטוב לב שידאג לה ויגן עליה מפני כל איום. 
 
אבל הכביש המהיר לא יגיע לאסטסיון אל אוליבו. האם ברגע האמת לפחות יוכל או ירצה דון אלחו להציל אותה מידיו של פנצ'ו וגה, המאצ'ו בעל המשאית האדומה, שקורא עליו תיגר ורגיש יותר מכל לחשיפת תאוותו המוכחשת?
 
המקום שאין לו גבול (1966) הוא נובלה אמיצה מלאה יצרים וחיות מתפרצת, הכתובה בסגנון פיוטי ומרגש אך לא נטול אירוניה. דונוסו החשיב אותה כאחת מיצירותיו השלמות ביותר.