"מהו היפה, אם לא ראשית הנורא", כתב רילקה ב"אלגיות דואינו". למקרא שירתו המעודנת ורבת העוצמה של נדב ליניאל דומה כי אפשר להפוך לרגע את הקביעה ולתהות: "מהו הנורא, אם לא ראשית היפה?" 
ספרו של נדב ליניאל נפתח במחזור יחיד במינו בשירה העברית: "חשמל". זהו ניסיון מרחיק לכת ונועז – הן נפשית, הן פואטית – לנסח בשורות שיר את חוויית הטיפול במכות חשמל. 
אותם "ימים בהם הייתי ולא הייתי", כדברי המשורר, הופכים תחת ידיו של ליניאל למוזיקליות שירית נדירה בעושרה ובצלילותה. דווקא מתוך תיאורם המדוקדק והבלתי-מתייפייף יכולים הדברים להיחקק במלה העברית במלוא עוצמתם האכזרית, החד-פעמית. 
ראו את השורות האלה, למשל – תיאור בעל יופי מקראי-כמעט של גלי החשמל:
 
 וּבָעֵבֶר הָאַחֵר אוֹר פָּרוּץ 
 וּבָעֵבֶר הָאַחֵר חֲשָׁד
וּבָעֵבֶר הָאַחֵר מַלְאָכִים
 וּבָעֵבֶר הָאַחֵר הֶסְתֵּר פָּנִים
וּבָעֵבֶר הָאַחֵר חַבָּלָה
 וּבָעֵבֶר הָאַחֵר כְּלוּאִים
וּבָעֵבֶר הָאַחֵר זָהָב שָׁחוּט
 וּבָעֵבֶר הָאַחֵר נִזְעֵי חַשְׁמַל  [...]
 
וּכְנֶגֶד כָּל זֶה מְזוֹר מַבָּטְךָ
הָרַךְ, הַפָּתוּחַ
 
שערי הספר האחרים נעים בין שירי אהבה ואושר לבין קינות, בין מחוות לשירה העברית לדורותיה לבין שירי זיכרון וקריעה מהילדות. בכל הז'אנרים האלה מתגלה נדב ליניאל לא רק כמשורר עמוק-רגש, אלא גם כמי שניחן ביכולת הווירטואוזית לצוּר מלים כחפצו – ותמיד מתוך קשב עמוק ומַפְרֶה לקודמותיו ולקודמיו בשירה. 
יותר מעשור חלף בין ספר הביכורים של נדב ליניאל לבין ספרו השני. למקרא "הלל" אנחנו יכולים לומר בפה מלא: משורר רב-אמן נולד.
 
דורי מנור