"בת ישראל נודדת" הוא יומן מסע נדיר של התרמילאית הארצישראלית הראשונה - אישה צעירה המשמיעה בגוף ראשון בקול צלול, בעברית צבעונית ויפהפיה את קולה הייחודי.
 
הספר מגולל את סיפור חייה ומסעותיה של הגננת ואשת החינוך שלומית פ. פלאום, ומציג מנקודת מבטה הייחודית את ארץ ישראל בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים, ואת העולם הגדול שלאורכו ולרוחבו היא נדדה ברגל, על גב חמורים וגמלים, באונייה, ברכבת ובאוטומוביל.
 
זוהי ככל הנראה האוטוביוגרפיה הראשונה של אישה שנכתבה בעברית וגם ספר המסע הראשון שנכתב בעברית. ספר פורץ דרך זה, שראה אור לראשונה בשנת 1935 בהוצאת "מאיר" ואזל מזמן, זוכה עתה לתחייה מחודשת וחגיגית בסדרת "צדק פואטי" של הוצאת רעב, בליווי רישומים מאת המחברת, נספחים על חייה של פלאום, רשימות פרי עטה, ידיעות עיתונאיות ואחרית דבר מאת נורית גוברין.
 
בשנת 1919 יצאה פלאום למסע בעולם. בראשית מסעה נפגשה ברומא עם מריה מונטסורי ולמדה את שיטות החינוך החדשניות שלה. יחד תכננו השתיים את בואה של מונטסורי לארץ כדי לכונן חינוך יהודי־ערבי משותף. בהמשך מסעה פגשה פלאום אישים רבים שהטביעו את חותמם על המאה העשרים: היא האזינה לראשונה לרדיו בחברת תומאס א' אדיסון, פגשה את מארי קירי ואת אלברט איינשטיין, התיידדה עם מהטמה גנדי ומשפחתו, ועוד. בניו יורק היא פגשה את ראבינדרנאת טאגור, איש הרוח וזוכה פרס נובל לספרות לשנת 1913, ובין השניים נרקמו קשרים עמוקים. פלאום נענתה להזמנתו של טאגור לבקר באשראם שלו והפליגה להודו. זו נעשתה מולדתה הרוחנית, והיא שהתה שם שנתיים.