הרומן בית קברות לפסנתרים, המתרחש ברובו בשכונת הפועלים בֶּנפיקָה בליסבון, מגולל את סיפורה של משפחה ושל שרביט הפחדים והתקוות שמעבירים בה אבות לבניהם במרוצת הדורות.
משפחת לאזרו היא משפחה של נגרים בוני רהיטים, שהיו מעדיפים להיות בוני פסנתרים.
בירכתי הנגרייה שלהם שוכן "בית קברות לפסנתרים", שהפסנתרים השבורים שצבורים בו מספקים להם מלאי של חלקי חילוף לתיקון פסנתרים בכל רחבי העיר.

זהו מקום מסתורי רב־קסם, שבו אפשר להתבודד ולחוש נחמה, לרקום חלומות, ומעל לכול - למצוא מחסה בטוח לזוגות אוהבים.
זהו גם סיפורו האמיתי של רץ המרתון הפורטוגלי פרנסישקו לאזרו, הנארג במסכת בדיונית עשירה של אהבה, בגידה, אושר משפחתי ותקוות נכזבות.

הרומן מסופר על ידי פרנסישקו לאזרו האב ביום לידת נכדו - שהוא גם יום מותו שלו - ועל ידי פרנסישקו לאזרו הבן, בעודו רץ באולימפיאדת שטוקהולם ב-1908 ונאבק לנצח במרוץ נגד המוות עצמו.

בית קברות לפסנתרים הוא סיפור בנוי להפליא, אלים, עדין ופיוטי, מצחיק ומרגש, זרוע הבזקים של תובנות נוקבות, דימויים מטלטלים והבנה אינטואיטיבית של משפחות ואורחותיהן.