מונוגרפיה ראשונה זו על הצייר אריה לובין (1980-1897) מבקשת לפרוש את פרקי יצירתו השופעת ופעילותו האמנותית בישראל
 
ביקוריו המוקדמים של לובין בפלסטינה והרושם העז, שהותירו עליו ערביי יפו, הטביעו חותם עמוק על מרבית יצירתו לעתיד – הדמות וההווי הערביים. אלה הפכו בחלוף הזמן בציוריו לסטריאוטיפ ששימש אותו לאימפרוביזציות צורניות מתמשכות. שהייתו בצרפת ב- 1923 חיזקה בלובין את זיקתו למודרנה וציוריו נעו מפיגורטיביות/ מופשטות מגוונות אל עבר התנסויות בקוביזם, פיגורטיביות סזאנית פוסט-אימפרסיוניסטית וייצוגים של טבע דומם ונופים.